ימים ספורים לפני תחרות שכונתית שנתית לעיצוב הרחוב היפה ביותר, התגלה שער מוסך לבן שהושחת בחלקו התחתון במשיכות עבות ולא אחידות של צבע שחור המיועד לשימוש חיצוני. בעלי הבית ניקו את השער וצבעו אותו מחדש, אך הצבע השחור הופיע שוב בבקרים הבאים. כדי לזהות את האחראי, הם התקינו מצלמות אבטחה נסתרות שהופנו אל שביל הגישה. בשעת לילה מאוחרת תיעדו חיישני התנועה דמות שמורחת צבע שחור על השער באמצעות גלגלת, ומשאירה אחריה מגש צבע וגלגלת על רצפת הבטון.

בדיקת מקור הצבע בחנות חומרי בניין מקומית אישרה כי שלושה שכנים — קלסי, ג’ון וג’ויס — רכשו לאחרונה פחיות של אותו צבע שחור בדיוק. בחינת צילומי האבטחה חשפה שלושה מבקרים שונים בלילות נפרדים: דמות גבוהה שנעלה מגפי עבודה כבדים, אדם נמוך יותר שלבש חולצה לבנה ואישה במעיל בולט לעין. במקום לצבוע את השער בפעם השלישית, החליט בעל הבית להשאיר את הצבע השחור כפי שהוא.
בעל הבית הודיע לשכנים ששער המוסך לא יתוקן, והזמין אותם למפגש קטן זמן קצר לפני הגעת חבר השופטים של התחרות. כשהשופטים החלו בבדיקתם, הוביל אותם בעל הבית ואת השכנים לאורך הרחוב והציג את הנכס הפגוע כחלק מתערוכה שכונתית המורכבת מכמה מיצגים.
לאורך מסלול הסיור הופיעו ליד בתיהם של השכנים השונים ראיות מוחשיות: מגף עבודה מוכתם בצבע, שהותקן על שבשבת גינה ליד ביתו של ג’ון, ודחליל שלבש את החולצה הלבנה המותזת בצבע בחצר הקדמית של ג’ויס. בשטחה של קלסי הוצב מסך נייד שהציג את סרטון האבטחה, שבו נראה כל אחד מהשכנים מורח צבע שחור על שער המוסך.

כשהוצגו בפניהם סרטוני האבטחה והראיות התואמות, שלושת השכנים החלו להתווכח ולהטיל זה על זה את האשמה לנגד עיני חבר השופטים. השופט הראשי פסל מיד את שלושתם מהתחרות בשל השחתת רכוש וחבלה מכוונת.