לאחר שבעלה לשעבר, נתן, נטש אותה חמש שנים קודם לכן, גידלה שרה לבדה את בנה בן האחת־עשרה, ג’ואל, ועבדה בשתי עבודות כדי לפרוע את החובות שלא שולמו והושארו מאחור. כשג’ואל הביא הביתה שקית אשפה צהובה שנזרקה והכילה קרטונים לצורך פרויקט יצירה, שכנתה אייבי התעמתה עם השניים והאשימה את ג’ואל בגניבה. בזמן ששרה בדקה את תכולת השקית על המדרכה, היא גילתה שעון יד ישן עם לוח כחול וחריטה אישית בגבו — מתנת יום נישואין שקנתה לנתן לפני שנעלם.
לאחר שאייבי עברה דירה בפתאומיות, יצרה קשר עם שרה בתה של אייבי, ונסה, וחשפה שנתן התחתן איתה בסתר, הביא איתה לעולם בת בשם לילי ושכר את אייבי כדי לעקוב אחר תנאי החיים של שרה וג’ואל. ונסה הסבירה שנתן נטש לאחרונה גם אותה, הותיר אחריו חובות כספיים דומים וכבר התארס לאישה שלישית בשם קלייר.
שרה וונסה קבעו פגישה עם נתן במסעדה מקומית, בתואנה שהן רוצות לדון בתנאי הגירושין, והתעמתו איתו באמצעות מסמכים משפטיים הנוגעים למזונות שלא שילם עבור ג’ואל ולילי. במהלך העימות התקשרה קלייר לנתן, לאחר שוונסה סיפרה לה על נישואיו הקודמים ועל ילדיו. בעקבות השיחות הנכנסות, נתן נמלט מהמסעדה בחיפזון.
שרה חזרה הביתה כדי להסביר לג’ואל את המצב, מבלי להמציא תירוצים להיעדרותו של אביו. בתגובה, הגיש לה ג’ואל קופסת תכשיטים בעבודת יד, שהכין בעצמו מקרטון.
שרה הציבה את קופסת התכשיטים מקרטון במקום בולט על שידת המגירות שלה, ובכך פתחה פרק חדש בחייה, שהתבסס על כנות ועל אחריות כלכלית אישית.